לחגוג את החיים

כשעברתי לגור במרכז בפעם הראשונה בשנת 2010, עדיין לא ידעתי אילו תהפוכות ושינויים מחכים לי בהמשך הדרך.

שכרתי דירה קטנטנה בתוך דירה מחולקת בשינקין, גבעתיים, והייתי מאושרת עד הגג (תרתי משמע, זו היתה קומה אחרונה). בקושי היה שם מקום לזוז אבל לא היה איכפת לי. המטרה שעמדה לנגד עיני היא שינוי ומעבר.

יחד עם זאת, אני לא צריכה לספר לכם שלא משנה מתי נבדוק שכירויות, תמיד הצפון והדרום יהיו זולים משמעותית מהמרכז. אפילו שזו דירה קטנה. כדי לעמוד בהוצאות השכירות, הוספתי לעבודה שלי אז כסגנית מנהלת שיווק בחברת נדל"ן, עבודה כמארחת בבית הקפה השכונתי.

זו היתה אחת החוויות המעצבות של חיי. פעם ראשונה שמצאתי את עצמי עובדת בעבודה סטודנטיאלית לרוב וחולמת חלומות חדשים עם המלצרים המדהימים, שהיו צעירים ממני באי אלו שנים. חלומות על עצמאות, טיולים בעולם, עבודה שאהנה ממנה בכל בוקר ולילה ואעזור לאחרים להגשים הרבה מעבר לפוטנציאל הידוע להם.

עבדתי שם כ-8-9 חודשים עד הנסיעה הראשונה לארה"ב ב-2011. כשחזרתי משם, הכל כבר נראה אחרת. ידעתי שאני אחרת. מכירים את זה שאתם עוברים חוויה שפותחת לכם את העיניים ואחריה שום דבר כבר לא יכול להיות אותו הדבר? אז כזה!

לאורך השנים עברתי חוויות שונות, חלקן מאתגרות ועל חלקן כבר שמעתם, אך כולן טובות. גם אם רק ממרחק של הזמן יכולתי להבין את זה.

אתמול, אחרי שסיימתי לפזר את אבקת הקסמים (סטטוס מאתמול למי שלא קרא), הגעתי במקרה לאזור בית הקפה… וחייכתי לעצמי. בתיק נשאתי עימי את הגביע הקטן שאתם רואים בתמונה, אותו קניתי במהלך השנה שעברה, בתקופה שבה הרגשתי צורך בחיזוק ויזואלי. ידעתי שהוא יזכיר לי שבכל יום אני מנצחת.

12540451_10207630624297374_1347399261_nבכל יום שאני קמה בריאה, בכל יום שאני עושה אדם אחר מחויך, בכל יום שאני שוברת אמונות לגבי עצמי ובכל יום שאני מכירה עוד ועוד אנשים טובים. מנצחת בכל יום.

כשעברתי ליד בית הקפה אתמול, החלטתי לחגוג את החיים שלי. את המקום בו אני נמצאת היום. את הדרך שעברתי. את האנשים שכבר הכרתי ואת אלו שאכיר. את ההצלחות שכבר היום כאן ואת אלו שעדיין מחכות לי.

החלטתי שאני נכנסת פנימה ושוברת עוד מחסום קטן שלי עם עצמי…

אף פעם לא היתה לי בעיה להסתובב לבד ובטח לא לאכול לבד בחוץ. אבל איכשהו תמיד כשהייתי מגיעה לבתי קפה הייתי מחפשת מקום לא מרכזי וגם קטן, שלא אתפוס מקום לאף אחד אחר. אהה.. ועוגה לאכול לבד… זה היה מחוץ לתחום (רק אתמול הבנתי את זה! הזוי…)


אז אתמול בחרתי לי שולחן רחב, עם הפנים לכיוון יושבי בית הקפה והזמנתי לי עוגת שוקולד חמה ומפנקת עם כדור גלידה! ונהניתי מכל רגע, מכל ביס, מכל בעיטה בחומה הקטנה הזו שאני בניתי בעצמי לפני המון שנים מבלי לשים לב אפילו שהיא שם…

ולא הפסקתי לחייך!!! כי בכל יום אני טובה יותר מאתמול גם אם זה בצעד קטנטן…

וגם אתם, תחגגו את החיים בכל יום כי כל יום הוא משהו חדש, הוא הזדמנות חדשה. בכל יום אתם יכולים להיות טובים יותר.

12511660_10207630516734685_789868067_n

מוזמנים לשתף את הפוסט אם אהבתם 🙂 תודה!
Email this to someone
email
Print this page
Print
Tweet about this on Twitter
Twitter
Pin on Pinterest
Pinterest
Share on LinkedIn
Linkedin
Share on Facebook
Facebook

אודות נועה ענתבי-גלילי


השארת תגובה